יומנו של סטרטאפיסט מקשיש

במרבית שנותיי הבוגרות אני עוסק בסיפוק רב במחקר שיווקי וגם מלמד את הנושא באוניברסיטאות מובילות. בגלל השילוב בין האקדמיה לפרקטיקה אני נחשף לטכניקות והמודלים הכי חדשניים במחקר שיווקי, ובאופן טבעי אני מציע לשוק הישראלי את האפקטיביים ביותר בעיניי.  לפני כמה שנים התחלתי לעבוד עם לקוחותיי על הטכניקה המובילה כיום בעולם המדידות השיווקיות שנקראת  MMM-   Marketing Mix Modeling, שמטרתה לבחון על ידי הפעלת מנגנונים של AI Machine Learning את האפקטיביות של כל פעילות טקטית וכל הוצאה שיווקית של עסקים. התפוקה של מודל זה היא מדידת האפקטיביות של הפעילויות השונות והוצאות השיווק של החברה במושגים של החזר השקעה (ROI) של כל הוצאה והחזר כללי. זהו המודל המוביל כיום בעולם המדידות השיווקיות שמוגדר כ-game changer (אחד ממנהלי השיווק המובילים בעולם אף אמר על מדידה זו שאם היה לו תקציב למדידה שיווקית אחת בלבד, הוא היה משתמש בתקציב זה אך ורק להפעלת ה-MMM).

ואז הגיע תום...

בני האהוב שצרפתי אותו למאמצי מכירת המודל ללקוחות חדשים. תום שעוסק בייעוץ לעסקים קטנים בפרסום דיגיטלי שאל אותי מדוע שלא נציע את המודל המופלא הזה גם לעסקים קטנים כמו לקוחותיו, והוא הוסיף לדעתו יש כאן צורך מהותי שכן לעסקים הקטנים (שלא עוסקים בסחר אלקטרוני) אין כל דרך להבין מה הם מקבלים מהפרסום והכל נשאר בעולמות האינטואיטיביים (והכריזמה של היועץ). השבתי לו שכל עסק שמשקיע סכום כלשהו בפעילות שיווקית חייב שיהיה לו כלי שבוחן את אפקטיביות ההוצאה וממקד אותו בערוצים היותר אפקטיביים, אבל לעסקים קטנים אין את היכולת לשלם עבור רמה כזו של ניתוחים. ואז הוא בא עם ההברקה: "ואם נצליח לייצר מערכת אוטומטית, שמורידה, מסדרת, מנתחת את נתוני המכירות והפרסום, ולאחר מכן ממליצה על כיוונים אפקטיביים בניהול הפרסום של עסקים קטנים בעלות זעומה?" בהחלט מעניין, אפשר לנסות. כאן נולד הרעיון לסטארט-אפ שלנו שעליו אדווח ביומנו של...

חשוב להבין שהקמת סטארט-אפ, כפי שנוכחתי, היא אירוע גדול ולכן היו לי המון התלבטויות. כחלק מהן אני מרבה לשאול את עצמי מה היה לי רע בלי זה (ובלי העלויות והעבודה הרבה הכרוכה בהקמת מיזם כזה). למה לא ליהנות מפירות העסק שבניתי, ולא להשתגע, ולמה להיכנס לטריטוריה לא מוכרת וללמוד מושגים ותרבות חדשים (כמו אקו-סיסטם, MVP, POC, Pre Seed), או להגיע לכנסים שקשישי המשתתפים בהם הם באמצע שנות השלושים, ובעיקר להרגיש "בומר" על סטרואידים. ההתלבטות הסתיימה כאשר ראיתי לפני זמן מה כתבה על פרופסור בן 83 (אמתי!!) שעשה אקזיט בגילו המתקדם (ואשתו מספרת בכתבה שעכשיו הם סוף סוף מרשים לעצמם להזמין טייק אווי פעם בשבוע – חמודים). ברור שבהשוואה אליו אני נמצא בטיול השחרור מהצבא, וכנראה, למרות האקו סיסטם (מקווה שהשתמשתי במושג נכון), יכול להיות שיש מקום גם לסטארטאפיסטים מקשישים בעולם הזה. אז הנה אני יזם מקשיש שמסתכל בסקרנות על התקופה הקרובה שמסתמנת כמרתקת.

בפרקים הבאים אספר מה עשינו כדי להגיע ל-POC (אני מקווה שאני משתמש במושג הנכון), המענק שקבלנו מהרשות לחדשנות, על התוכנה שהתחלנו לפתח כדי להראות מוצר ראשוני (קוראים לזה MVP אם אני לא טועה) ועל המפגשים הראשונים עם משקיעים, על הצורך בכריזמה כדי לעניין משקיעים, וכמובן על דברים נוספים שיקרו.

יומן מסע...